אנואר אלהוזייל נ' מיקוד שמירה אבטחה שירותים וניקיון בע"מ

פסק דין

1.בתיק זה מתעוררת מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם פוטר התובע או התפטר. משכך נתבעים פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת. כמו כן נתבעים תוספת סיכון, החזר הוצאות נסיעה, הפרשות לקרן פנסיה, דמי ביגוד והחזר קיזוז ממשכורת התובע שנעשה שלא כדין.

2.ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.התובע עבד אצל הנתבעת מ-01/01/07 ועד 05/02/08. הנתבעת הינה חברה למתן שירותי שמירה ושירותים נוספים.

ב.נסיבות סיום ההעסקה שנויות במחלוקת בין הצדדים.

ג.התובע מתגורר ברהט והועסק בשמירה באזור קו התפר שבעוטף ירושלים.

ד.לתובע הוצעו מגורים באזור ירושלים, אך הוא העדיף להגיע כל פעם מביתו ברכב עם עובדים שהגיעו מיישובו.

3.ואלה טענות התובע:

א.ביום 05/02/08, בסיום יום העבודה, נדרש התובע שלא להגיע לעבודה עד להודעה חדשה, ולאחר כשבוע נדרש להחזיר את נשקו. בכך, למעשה פיטרה אותו הנתבעת, מבלי לתת לו הודעה מוקדמת ומכתב פיטורים. לפיכך, הוא מבקש לקבל את מכתב הפיטורים וכן דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

ב.הנתבעת הסכימה לשלם את כל עלות ההסעה שארגנו התובע וחבריו, אך שילמה להם בפועל רק דמי נסיעות חלקיים. על כן עליה לשלם את היתרה.

ג.הנתבעת קיזזה ממשכורת התובע סכום של 500 ₪ שלא כדין.

4.מנגד טוענת הנתבעת:

א.התובע התפטר תוך גרימת נזק לחברה. התובע סירב להמשיך בעבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת כמקובל. לכן, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

ב.הנתבעת שילמה החזר הוצאות נסיעה אף מעבר לסכום הקבוע כיום בחוק, ואין לחייבה לשלם מעבר לאמור, אף אם הוציא התובע הוצאות בכדי להגיע למקום העבודה. זאת, בייחוד משום שהחברה הייתה מוכנה להעמיד לרשות התובע מגורים בירושלים, הקרובים משמעותית למקום העבודה.

ג.החברה קיזזה כדין עלות של מונית עבור התובע, על מנת שיגיע לעבודה ביום מסוים.

ד.החברה מסכימה כי עליה לשלם פנסיה לתובע.

5.לפני שנפנה לדון בתביעה נציין כי במהלך הדיון זנח התובע את תביעתו לדמי ביגוד. לפיכך רכיב זה, אינו מצריך את התייחסותנו. כמו כן הנתבעת הסכימה כי עליה לשלם את רכיב הפנסיה. לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,616 ₪ שהיה עליה להפריש עבור התובע לקרן פנסיה.

6.דמי נסיעות וקיזוז

כאמור טוען התובע כי היה הסכם בינו לבין הנתבעת. התובע טוען כי כמה עובדים והוא ביניהם, התארגנו להגיע עם רכב לעבודה כשהסיכום היה שהחברה תהיה אחראית על אחזקתו. כך אמר התובע:

"אמרנו, אנו מארגנים רכב, בתנאי שאתם תתחייבו להחזיק אותו. כמו הסעה רגילה" (ע' 3 ש 6-7) .